ביה"ד הצבאי לערעורים לא יקל בעונשו של מורשע בעבירות ביטחוניות חמורות

השופט א' הברמן :

מבוא

1.       בפנינו ערעורו של כאמי יוסף סולימאן חנפר (ת.ז. 904349025) על חומרת העונש שגזר עליו בית המשפט הצבאי בשומרון בתאריך 6 בנובמבר 2006 בתיק מספר 4567/05.

בית המשפט הנכבד קמא גזר על המערער עונש של 15 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו (30.11.05), 3 שנות מאסר על תנאי למשך 5 שנים מיום צאתו של המערער את הכלא והתנאי הוא שלא יעבור עבירה דומה לאחת העבירות שבהן הורשע באותו תיק.

קודם לגר דינו של המערער באה הרשעתו בדין במסגרתו של הסדר טיעון. בגדרו של ההסדר האמור הוגש כתב אישום מתוקן (27.8.06) כנגד המערער. באמור בכתב האישום הודה המערער ומכוח הודאתו הורשע בדין.

ההרשעה

2.       כתב האישום המתוקן, ובעקבותיו גם ההרשעה בדין, כללו חמישה פרטי עבירה ואלה הם בתמצית:

3.       הפרט הראשון: חברות בהתאחדות בלתי מותרת (עבירה לפי תקנה 84 ו' (א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945) - בסוף שנת 2000 התארגנו המערער ו-4 חבריו והקימו חוליה צבאית במסגרתו של ארגון התנזים. בתחילה פעלו חברי החוליה בזריקת אבנים אל עבר כוחות הביטחון ובהמשך הדרך החלו לבצע פיגועי ירי והנחת מטעני חבלה. המערער נותר חבר בחוליה עד ליום מעצרו.

4.       הפרט השני: ירי לעבר אדם או מקום שעשויים להיות בו בני אדם (עבירה לפי תקנה 58(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945) - במהלך ספטמבר 2001 ביצע המערער ביחד עם חבריו לחוליה ירי לעבר היישוב הישראלי חומש. הירי בוצע באמצעות רובים מסוג (נאטו ו- M16). המערער וכל אחד מחבריו ירו 5 כדורים כל אחד, אל עבר היישוב ובתום הירי ברחו מהמקום.

5.       הפרט השלישי: הנחת פצצה (עבירה לפי תקנה 58 (ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945)  בסוף 2001 יצא המערער עם אחרים לרחוב הראשי בכפר סילת אלדאהר ונשאו עימם מטען חבלה שהורכב ממטף כיבוי אש. המערער וחבריו הניחו את המטען האמור בסמוך לכביש ומתינו בריחוק מה (כ-100 מטרים) למעבר רכבים צבאיים בכדי להפעילו נגדם.

6.       הפרט הרביעי: ירי לעבר אדם או מקום שעשויים להיות בו בני אדם (עבירה לפי תקנה 58(א) הנ"ל) - בתחילת שנת 2002 יצאו המערער וחבריו לאזור פונדוקומיה. כאשר עבר במקום אוטובוס של "אגד", שלווה על יד ג'יפ צבאי, ירה אחד מחברי החוליה ( עאמר חנכולי) לעברו 7 כדורים מרובה מסוג "בראונינג" ממרחק של 900 מטר.

כחודש לאחר מכן, שוב יצאו המערער וחבריו לבצע פיגועי ירי לעבר אוטובוס "אגד", כאשר הגיע האוטובוס למקום ירו המערער וחבריו לעברו באמצעות רובה M16.

7.       הפרט החמישי: ירי לעבר אדם או מקום שעשויים להיות בו בני אדם (עבירה לפי תקנה 58 (א) הנ"ל) - בחודש יוני 2004 פנה למערער אדם המבקש לבצע פיגוע נגד מטרות ישראליות וביקש מטען חבלה לשם ביצוע פיגוע. בידי המערער וחברו לא נמצא מטען כזה, אך תחת המטען מסר המערער למבקש הנ"ל את נשקו - רובה קלצ'ניקוב. באותו לילה ביצע אחד - אחמד אלמצרי - ירי לעבר כלי רכב ישראליים בסמוך למחסום בית איבא, ובסמוך לאחר הירי עדכן היורה את המערער על דבר ביצעו הירי. (לא ברור מתוך נוסח פרטי העבירה אם אחמד אלמצרי ביצע את הירי המתואר בנשקו של המערער).

הערעור

8.       עורך הדין הנכבד מר זכי כמאל טען בפנינו את הערעורו - וכדרכו בשכל ובטעם טובים - וביקש להקל בעונשו של המערער. עיקר טיעונו של ב"כ המערער נסב על מידת האפקטיביות של הירי בעבירות של ירי לעבר אדם או מקום שעשויים להיות בו בני אדם שבהן הורשע.

אם אנסה למצות את ליבו של הטיעון הרי לטענת ב"כ המערער במקום שעל בית משפט לגזור את הדין (בשונה מבשלב ההרשעה) יש לראות קולא מקום שבו הירי שהתבצע לא היה "אפקטיבי" - במובן זה שלא היה יכול לגרום נזק לאדם.

ומכאן, ממשיך בא כוח המערער ואומר, שבמקום שבו אין בפני בית המשפט מידע על נסיבות הירי עליו להניח, לטובת הנאשם שבפניו, כי הירי היה בלתי אפקטיבי ולכן עליו להקל בדינו.

9.       המקור הנורמטיבי לגישתו המתוארת של ב"כ המערער יש למצוא, לטענתו, בעקרונות המשפט הפלילי וליתר דיוק, הוא מבקש ללמוד גזירה שווה מסעיף 34 כ"א לחוק העונשין שלפיו:

"ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".